Results 1 to 3 of 3

Thread: כאוס ביוון greece 2012

  1. #1
    Nina
    Guest

    כאוס ביוון greece 2012

    , הם לא יוצאים לבלות, לא קונים בגדים וחושבים פעמיים לפני כל ביקור בסופר • "הפסקנו לחלום", מודים צעירי יוון, המיואשים מהמשבר הכלכלי המחריף ומחפשים דרך מילוט • ביום ראשון ייערכו בחירות במולדת הדמוקרטיה, אבל חגיגה לא תהיה • האבטלה גואה, מספר המתאבדים עולה, המפלגה הניאו-נאצית מתחזקת ואת הרחובות מציפים הומלסים • "אנחנו מרגישים כמו בטיטאניק, ואולי כדאי שנתנגש כבר בקרחון והכל ייהרס, כי רק אז נוכל להתחיל מאפס"אהרל'ה ויסברג, אתונה


    מהשיר מאנה מו אלאס
    את מילותייך השקריות, הגדולותאמרת לי עם החלב הראשון שינקתי ממך.וכעת, כשהנחשים התעוררואת עונדת את קישוטייך העתיקיםואף לא דמעה אחת אינך מזילה, אמי, יווןכשאת בנייך לעבדים מכרת במחיר אפסי"שעת צהריים בכיכר סינטגמה במרכז אתונה. עשרות גברים ונשים מתגודדים מול בניין הפרלמנט בהפגנה נגד עשירי יוון. "אתם ברחתם מכאן עם הכסף!" הם זועקים. בתקשורת העולמית לא ידווחו על ההפגנה הזאת: זגוגיות של חנויות לא נופצו, פחי אשפה לא הוצתו, איש לא נפצע. במרחק מטרים ספורים, בפינת הרחוב, יושב נער כבן 14, לבוש בטרנינג. הוא לא ייצא היום לשחק כדורגל עם החברים בשכונה, ואפילו לא יכין שיעורי בית. הוא מנגן בבגלמה, מין בוזוקי קטן, מישיר מבט לעוברים ולשבים, בלי לומר מילה. כשאחד התיירים זורק לו מטבע של 50 סנט, עיניו מתמלאות דמעות. יוון, המדינה שהולידה את הדמוקרטיה, תלך מחרתיים לקלפיות. ל-9.8 מיליון אזרחים יש זכות בחירה, רובם צפויים לממש אותה. אבל שום דבר חגיגי לא יהיה בבחירות האלה. המדינה נמצאת על סף פשיטת רגל, והייאוש ניכר על פניהם של תושביה. ראש הממשלה הנבחר לא ייהנה ממאה ימי חסד, אפילו לא ממאה שעות. לוקאס פפדמוס, שעומד בחצי השנה האחרונה בראש ממשלת החירום הלאומית, הודיע עם כניסתו לתפקיד שהוא מוותר על שכרו; זה לא שיפר את תדמיתו. הציבור היווני כבר מאס בפוליטיקאים, והבוז כלפיהם ניכר בכל שיחה אקראית."לא באמת אכפת להם מאיתנו, הם דואגים רק לעצמם", אומרת בייאוש דספינה (28). "אנשים ימשיכו להצביע בשבילם כדי לקבל איזה ג'וב טוב שיסדר אותם במגזר הציבורי. הכל כאן רקוב, הדמוקרטיה מתה. אי אפשר כבר להחזיר את הגלגל לאחור או לתקן. איבדנו אמון בכל המערכת, ובעיקר בבתי המשפט, שראו איך הפוליטיקאים עושים צחוק מהחוקים ושתקו. אני לא רואה סוף טוב לסיפור שלנו, כי אני לא מאמינה שהעם שלנו באמת מסוגל להשתנות". דספינה היא דוגמה חיה למה שעובר על הדור הצעיר ביוון. רבים מבני גילה ברחבי העולם בונים קריירה, מתחילים את דרכם העצמאית ומכלכלים את עצמם, אבל היא מובטלת כבר שנה. לא מזמן נאלצה לחזור לבית אמה. "אני לא מצליחה למצוא עבודה, ובמשרות שהציעו לי לא יכולתי להשתכר יותר מ-500 יורו בחודש. המשמעות היא שאצטרך שלוש או ארבע עבודות כדי שאוכל לשכור דירה ולגמור את החודש. אז חזרתי הביתה. על קניית נעליים או בגדים חדשים אני אפילו לא מפנטזת".
    חלומות או שאיפות לעתיד?
    "חלומות? אני מתגעגעת לימים שאני וחבריי חלמנו והיו לנו תוכניות. החיים של כל מי שאני מכירה השתנו. אף אחד לא מרוצה מהעבודה שלו, אם בכלל יש לו. אנחנו כבר לא יוצאים בערבים. כולם במצב רוח שפוף. בחיים לא האמנתי שאעזוב את יוון, אבל אני מתחילה לחשוב על זה ברצינות. אי אפשר יותר לחיות כאן".לפטריס, סטודנט בן 25, מבין לליבה. בגיל 18 עזב את בית הוריו ברודוס ועבר להתגורר עם אחותו בעיר הגדולה. כיום הוא בקושי רואה את ההורים. הפלגה לרודוס גוררת ויתור על יום עבודה, וטיסה פשוט יקרה מדי. "רבים מהחברים שלי כבר עברו לארה"ב, לאוסטרליה, לגרמניה ולשבדיה, ואני לא יודע מה יחזיק אותי כאן לאורך זמן. ברגע שאסיים ללמוד, גם אני אחפש את עצמי בחוץ לארץ. לאנשים בגילי אין מה לחפש ביוון".אלני (33), מוכרת בחנות בגדים, מוסיפה: "המשכורת שלי קוצצה לפני כמה חודשים, ובחודשיים האחרונים בכלל לא שילמו לנו. אנשים כבר לא עושים קניות, ולבוסים שלי אין ממה לשלם לי. אני נושכת שפתיים וממשיכה, כי אני יודעת מה יקרה לי אם אעזוב".ניקי, עיתונאי

    עיתונאי בן 36, אומר: "גם בשכר שלי קיצצו. אני משתכר היום 40 אחוזים פחות ממה שהשתכרתי לפני שנתיים, בזמן שכל ההוצאות רק צמחו - חשמל, מים, טלפון, מיסים שגדלו ומיסים חדשים שהוטלו בגלל תוכנית הצנע. לא היתה לי ברירה אלא להסכים, כי ברגע שאתה נפלט לשוק מחפשי העבודה - אתה נתקע. בחיים לא תצליח למצוא עבודה אחרת. אני כל הזמן גולש באינטרנט, מחפש עבודה במדינה אחרת. ברגע שאמצא אותה - אני טס מפה".תאנוס, בן 44, הוא סוכן נדל"ן - ומי כמוהו חש את המשבר על בשרו. "חיי השתנו באופן דרמטי. עם המצב הגרוע וכל המיסים החדשים, אף אחד לא קונה או מוכר. על הנכסים שיש לך אתה רק משלם יותר ויותר. אני פשוט לא מצליח לסגור עסקאות. אין הכנסות, בתי עסק נסגרים, ורק הגדולים והחזקים שורדים איכשהו. אני כבר לא אעזוב, אבל בשביל הצעירים זאת אופציה מצוינת. שום דבר טוב לא יכול לצמוח כאן".15 אלף הומלסיםליוונים באמת אין סיבות לחלום. שיעור המובטלים במדינה זינק ב-230 אחוזים בארבע השנים האחרונות וב-50 אחוזים בשנה החולפת לבדה. אחד מכל חמישה אזרחים נותר מחוסר עבודה. מרבית הצעירים מתחת לגיל 25 מובטלים, וברחבי אתונה מסתובבים 15 אלף הומלסים שנותרו ללא קורת גג מעל ראשם.כל כך הרבה עבר בשנים האחרונות על האימפריה לשעבר. חובות מצטברים, הלוואות ענק ממדינות אירופה, חבילות סיוע, כמעט הכרזה על פשיטת רגל, תוכנית צנע, התפטרות של ראש הממשלה, הפגנות אלימות ברחובות. אלא שאף אחד מהצעדים האלה לא הביא עימו את האור בקצה המנהרה. בכל פעם מחדש התברר שזו הרכבת שבאה ממול."הבנתי את גודל הצרה כשראיתי כמעט את כל החברים שלי, אנשים צעירים, מוכשרים ושאפתנים, יושבים בבית ולא מסוגלים למצוא עבודה", ממשיך ניקי. "ראיתי אחרים עוזבים את המדינה, שמעתי על עוד ועוד אנשים צעירים שמתים מהתקפי לב, ועל יותר מ-2,000 אמהות ששמות את הילדים שלהן במקלטים באתונה כי לא הצליחו לקנות להם אוכל. זוג חברים שלי יושבים בבית כבר שנה ולא מוצאים עבודה. יש להם ילדה שהם לא יכולים לכלכל ומשכנתא שהם לא מסוגלים לשלם. אף אחד מהחברים שלי כבר לא יוצא בערבים ולא עושה כלום. המזל שלי הוא שאני עובד בסופי שבוע, אז אין לי זמן לשקוע בזה".היסודות לקריסה הכלכלית של יוון הונחו כבר לפני 30 שנה. ראש הממשלה דאז, אנדראס פפנדראו, הוא בנו של יורגוס שהנהיג את יוון לפניו, ואביו של יורגוס, שכיהן בתפקיד בעת המשבר הנוכחי עד שהתפטר בנובמבר החולף. בימי שלטונו של אנדראס צמחו המשכורות במדינה באופן דרסטי. עם ההצטרפות לאיחוד האירופי גדלה גם התמיכה מצד מדינות היבשת, ורמת החיים עלתה.כל אחד מהאזרחים ביוון החל להוציא יותר כספים מכפי שהיה יכול להרשות לעצמו. הבנקים נתנו הלוואות למי שרק ביקש, לא רק לרכישת דירה או שיפוץ מאסיבי, אלא גם לחופשות ולמותרות אחרים. בסוף שנות ה-90 חיו אנשים רבים בתחושה שהם עשירים, הרבה יותר ממה שהיו באמת. רבים הפסידו לא מעט כסף בבורסה, אבל רמת השכר נשמרה, ועד אמצע העשור הקודם כולם חשו בטוחים.מוסר העבודה לא ממש עמד בקנה אחד עם התשלומים הגבוהים. כל שכיר ביוון זכאי ל-22 ימי חופשה בשנה (בישראל, לשם השוואה, עומדת המכסה בחוק על 12 ימים). בנוסף, נהנים התושבים כמעט בכל חודש מחגים דתיים, לאומיים ואחרים על בסיס קבוע, ובפועל מנוצלים לעבודה רק כ-85 אחוזים מימי אמצע השבוע. המדינה תמכה גם במי שנותר מובטל, ואפשר לומר כי לא ממש עודדה את האנשים לצאת לעבוד.עד שהחגיגה נגמרה. אחרי המעבר מהדרכמה ליורו ב-2002 התייקרה המחיה ללא הכר, באופן חד ובניגוד מוחלט לגובה ההכנסות, שנותרו כשהיו. היום עסוקים רובם המכריע של אזרחי יוון בכיבוי שריפות ובכיסוי חובות. מלבד העשירים הגדולים באמת, אף אחד לא מפנטז אפילו על צבירת הון. רבים מהמומחים ביוון משוכנעים שדווקא אולימפיאדת אתונה ב-2004 היא זו שהרסה את המדינה. תרבות ה"סמוך עלי" וה"יהיה בסדר", המוכרת כל כך במחוזותינו, גרמה לכך שבניית האיצטדיונים, התשתיות והכפר האולימפי החלה מאוחר מדי, עד שעלה חשש כי האירוע יועתק ברגע האחרון למקום אחר (לראשונה בהיסטוריה) וימיט אסון על היוונים. הקבלנים, הפועלים ושאר נותני השירותים ניצלו את הסיטואציה כדי להכפיל את דרישותיהם הכספיות, ולממשלה לא היתה ברירה אלא להכניס את היד לעומק הכיס. רק שהיה מדובר בכיס של האזרחים.לשלטון היווני לא היתה גם שום תוכנית כיצד למקסם את התועלת מהתשתיות שנבנו לכבוד אירוח אירוע הספורט הגדול בתבל. רבים מהאיצטדיונים עומדים מאז 2004 מיותמים ושוממים, אבל עלות אחזקתם עצומה - והכל, שוב, יוצא מכיסו של משלם המיסים. כך ירדו לטמיון מיליארדי יורו, ואם המשחקים האולימפיים היו אמורים לייצר הזדמנות לשדרוג פני העיר וכלכלתה - כפי שעשו לברצלונה ולסידני - הושגה התוצאה ההפוכה, והם רק החריפו את המצב וזירזו את הכאוס.יוון שרדה באופן סביר יחסית את המשבר הכלכלי העולמי ב-2008, והאזרחים חשבו לתומם שיהיה בסדר, "כי אנחנו לא תלויים בארה"ב או באיחוד האירופי". ההנחה הזו התבררה כמוטעית.



  2. #2
    Nina
    Guest

  3. #3
    Nina
    Guest

Posting Permissions

  • You may not post new threads
  • You may not post replies
  • You may not post attachments
  • You may not edit your posts
  •